נושא
הבחנות שקל לבלבל
קיים מול רצוי, שופט מול מלומד, דעה מול עמדה, עיקר מול טפל: ההבחנות שעליהן נבנית העבודה.
מגיע משיעור
בעמוד
הטבלה
| הבחנה | צד אחד | הצד השני | איפה בעבודה |
|---|---|---|---|
| תיאורי מול נורמטיבי | המצב המשפטי הקיים: חוק ופסיקה | המצב הרצוי: הטיעון שלכם | קודם הקיים, אחר כך הרצוי, בפרקים נפרדים |
| שופט מול מלומד | פסק דין: פסיקה מחייבת | מאמר אקדמי: ביקורת, בלי מעמד של חוק | בסקירה הספרותית, בתתי-פרקים נפרדים |
| דעה מול עמדה | דעה "מהבטן" | עמדה מנומקת | הטיעון בנוי מעמדה |
| מקור מול דעה אישית | כל עובדה מגובה בהפניה | הדעה האישית בלי מקור, מסומנת "לדעתי" | לאורך כל העבודה |
| עיקר מול טפל | מה שקובע את המצב המשפטי | פרטים שוליים | בסיכום המקורות |
| מונח הכרחי מול קישוט | מונח משפטי שאין לו תחליף | מילה מיושנת או דימוי שחוק | בכל משפט |
דוגמה: פסק דין וביקורת עליו
הדוגמה בשיעור: מה שברק כותב בפסק דין הוא פסיקה מחייבת. ביקורת שקרמניצר, מהאקדמיה, כותב עליו במאמר, חשובה, אבל אין לה מעמד של חוק. שתיהן בסקירה הספרותית, כל אחת בתת-פרק משלה. בקורס: המצב המשפטי הקיים בשיעור 5, ועמדות המלומדים בשיעור 6.
איפה זה תופס אתכם
- נימה אישית בתיאור המצב הקיים. הקורא לא יודע אם זה המצב או דעתכם. היא נכנסת רק בפרק הטיעון
- להציג ביקורת של מלומד כאילו היא ההלכה. מאמר אינו פסיקה
- דעה בלי סימון. בלי "לדעתי", הקורא חושב שקראתם את זה במקום אחר
בדיקה עצמית
כתבתם בתיאור המצב הקיים: "ההלכה הזו שגויה ויש לשנותה". מה הבעיה?הצגת התשובה
זו אמירה נורמטיבית, על המצב הרצוי. מקומה בפרק הטיעון, אחרי שהמצב הקיים הוצג במלואו.
למה צריך להפריד בין פסק דין לבין מאמר שמבקר אותו?הצגת התשובה
יש להם מעמד שונה: פסק הדין מחייב, והמאמר הוא ביקורת אקדמית. מי שמערבב ביניהם מבלבל את הקורא לגבי מה החוק בפועל.
סיימת את נושא. זה נשמר אצלך.